מי שלא שומע עצות לא מזדקן

האמירה שאומרת "מי שלא שומע עצות לא מזדקן" מזהירה תחילה כי אדם ללא ענווה לשקול את עצתו של מישהו הגיוני, חשוף לכישלון מטרתו, יהיה היקף אשר יהיה. שנית, היא מלמדת כי חכם לדעת להקשיב, וכי הדבר מבטיח התפתחות נכונה של החיים. יש וריאציות לאמירה כמו "מי שלא שומע עצות לא מזדקן."

זה משמש כאזהרה למי שחצן או לא מתעניין לפני עצתם של אחרים. לכן זה בדרך כלל מגיע לאחר פעולת הייעוץ ולעיתים רחוקות קודם לכן. היועץ מבין שהאדם פועל כנגד טובתו ומסוגל לחזות שהתנהגותו לא תביא לו תוצאות טובות. לפיכך, כיוון שעקשנותו של המומלץ מעודדת אותו לחשוב על עתידו.

יש כמה ערכים חיוביים שנאספים באמרה זו. ראשית, האמירה מעריכה את חווייתו של המדריך, שכבר חווה מצבים דומים והתגבר עליהם או שלמד מהם.

ערך נוסף שהוא מנסה לקדם הוא ענווה המתבטאת בנכונות להקשיב, להעריך את העצות שהתקבלו ולהוציא אותה לפועל בעת הצורך. לבסוף, האמרה בונה בכך את עקרונות החוכמה, שתמונתה הסמלית היא זקנה, "מזדקנת".

עלינו לזכור שבימי קדם, הקשישים נחשבו לחכמים, מכיוון שאורך החיים הממוצע היה קצר מאוד. האמינו כי הפיכתו לזקן הייתה סימן לכך שידע כיצד לחיות, הן מבחינת הניסיון שנצבר והן מבחינה רוחנית ופיזית.

לפיכך, האמירה לא רק מצביעה על כיוון הארכת החיים והשגת הצלחה, אלא זו דימוי סמלי שרק על ידי הקשבה אפשר להתבונן. החוכמה, אפוא, מאגדת את היסודות המרומזים באמרה: ענווה ונכונות להקשיב.

ראו גם שאף אחד לא מזלזל בראשו של מישהו אחר.