יש הרבה אנשים שמפחדים מדברים מוחשיים כמו עכבישים או נחשים, אבל יש סוגים אחרים, הרבה יותר מורכבים של פחד. היום נדבר על הפרעת חרדה שגורמת לכמה אנשים אי נוחות רבה למרות העובדה שלאחרים זה עשוי להיראות משהו בנאלי.
היום נדבר על אגורפוביה, פחד שאנשים מסוימים סובלים מלהיות במקומות או במצבים מסוימים כפי שנסביר להלן. נראה מהם התסמינים, הגורמים והטיפול המצוין במקרים אלו.
מהי אגורפוביה?
האטימולוגיה של המילה אגורפוביה מצויה ביוונית, שכן מדובר בשילוב של שתי מילים בשפה זו. ביוון העתיקה קראו לכיכרות ציבוריות "אגורה", בעוד "פוביה" מקבילה ל"פובוס", שפירושה פחד.
לכן, אוריינטציה ראשונה למשמעות של אגורפוביה תהיה משהו כמו פחד ממרחבים ציבוריים אכן, אלה הסובלים מאגורפוביה חוששים להיות מעורבים במרחבים גדולים עם אנשים רבים סביבם. אנשים אלה יכולים לסבול מחרדה כללית גדולה מאוד ואף לחוות התקפי פאניקה.
אבל היקף האגורפוביה אינו מוגבל במצב מסוג זה. אי הנוחות הגדולה הזו יכולה להיחווה גם בהקשרים שבהם יש הרבה אנשים בחללים קטנים, למשל, כמו תיאטרון או מסעדה. במציאות, כל מקום שרחוק ממקום הביטחון המייצג את הבית יכול להפוך למקום עוין שגורם לחרדה זו.
סיבות
האדם הסובל מאגורפוביה סובל משינויים במצבו הפסיכולוגי עקב החרדה שהוא חווה בהקשרים מסוימים יש צורך להצביע לצאת לרכבת, לתיאטרון או אפילו לרופא יכולים לגרום לתמונה קלינית שלמה, ולכן זה לא נכון לתפוס את האגורפוביה כ"פחד משטחים פתוחים".
למרות שבדרך כלל חללים סגורים מספקים יותר ביטחון לאדם האגורפובי, עשויים להופיע גם תסמינים שיגרמו לו לרצות לעזוב את המקום. המחשבות של האדם האגורפובי הן תמיד יותר ביחס לאפשרויות הבריחה מהמקום מאשר במקום עצמו. האגורפובים רוצים להרגיש שהם יכולים למצוא מקלט בקלות במשבר, והיותם קרובים לבית היא העדפה.
מצד שני, צריך להדגיש שקהל האנשים הוא גורם חשוב. אם האדם בורח מחללים צפופים, הוא מרגיש בטוח יותר. זה גורם לאדם לבחור ללכת למקומות מסוימים בשעות שפל מסוימות.
סימפטומים
אלה שסובלים מאגורפוביה משתדלים לא לחשוף את עצמם למקומות שבהם הם לא מרגישים בטוחים. שם הם לא מגלים פחד. אבל התנהגות הימנעות ככזו היא אכן סימפטום ברור לפוביה זו.
לצערי, לאנשים אלו קשה לנהל חיים פונקציונליים והם סובלים מהמגבלות המוטלות על עצמם. העולם בו אנו חיים לעתים קרובות דוחף אותנו לצאת ממש מאזור הנוחות שלנו.
אגורפוביה מוסברת בדרך כלל על ידי אפיזודה ראשונה של חרדה בנסיבות כאלה בחייו של האדם המושפע האדם בשלב מסוים ב חייהם חוו את החוויה הרעה של חיים בהתקף פאניקה. במצב כזה מגיעים לסבול מרמות גבוהות מאוד של חרדה, יכולת להתעלף.
מתוך ניסיון אישי זה האגורפובי מפתח את ההפרעה שלו.מרגע זה בחייו שוב תופס את האדם החשש לסבול ממצב דומה. הפחד להתעלף שוב, לקבל התקף לב מבלי שיעזרו לו, ובסופו של דבר לאבד שליטה או אפילו למות הוא חלק מהדמיון של האדם הפגוע.
זה בסופו של דבר מעורר תגובה פיזית שבה הגוף סומטיז את כל חוסר הביטחון הזה. מי שסובל מאגורפוביה עלול לחוות רעידות, דפיקות לב, הזעה ואפילו ורטיגו או חנק.
כל התסמינים הפסיכולוגיים כלולים ב-DSM-5. אנו מדגישים את התסמינים הבאים:
יַחַס
כמו עם פוביות אחרות ובהתחשב בשיעורי האפקטיביות, פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית מונחת כמסגרת ההתייחסות לטיפול בהפרעה זולמרות ישנן דרכים שונות לגשת למקרים מסוג זה, המטרה העיקרית היא להפחית בהדרגה את התנהגות ההימנעות.
זה נעשה באמצעות חשיפה הדרגתית להקשרים מפחדים. הטיפול מנסה קודם כל לגלות מה נראים הרגעים שבהם מופיעה החרדה. לאחר מכן, הטיפול מתמקד בהעצמת האדם להגביר את תחושת השליטה בהקשרים כאלה.
חשיפת האדם למצב המפחיד בצורה הדרגתית ומבוקרת מאפשרת להתמודד עם הפחדים ולראות שאין השלכות נוראיותיש צורך להתנסות בתרגילי ניסוי שגיאות אלה כדי שכל הסימפטומים הקשורים למחשבות וזיכרון ייעלמו.
בנוסף לחשיפת האדם למצבים מפחדים, גם טכניקות המשתמשות בדמיון עובדות טוב מאוד. זוהי אסטרטגיה חוזרת מאוד בשלבים הראשוניים שבה האדם יכול לראות את עצמו במצב ולהתמודד עם חוסר הביטחון שלו במוחו.
לאט לאט גירוי גורמי הלחץ נעלם הודות לטכניקות אלו, שבאמת יעילות מאוד במקרים רבים.כמובן, יש צורך בפסיכותרפיסט מקצועי לערוך את המפגשים כדי שההפחתה וההכחדה הסופית של החרדה תהיה עובדה. בסופו של דבר, המטופל יכול לחזור לחיים נורמליים, ולהפסיק להתפשר על חייו האישיים, החברתיים והמקצועיים.